רבי אברהם
המלאך
נולד בשנת תק"א לאביו הגדול רבי דוב
בר המגיד ממזריטש. כבר בימי שחרותו הראה
נטיה חזקה לתורת הסוד והרבה להתענין בלימודי
הקבלה. כחבר לו בחר לו אביו את הלמדן הצעיר
והחריף רבי שניאור זלמן מלאדי ולמדו יחד
גפ"ת לעומת זה לימד רבי אברהם את רשנ"ז את תורת
הקבלה, הם חילקו ביניהם את היום חציו לנגלה
וחציו לנסתר. גם את למודי הנגלה תפס רבי אברהם
בדרך הנסתר וכאשר סיפר זאת רשנ"ז להמגיד
אמר אליו "הנח לבני למד אתה עמו כפי הבנתך והוא
יפרש את הלימוד כהבנתו, אתה תראהו את הלבוש
החיצוני של התלמוד והוא יראה לך את התוך
הפנימי שבו".
עוד מימי צעירותו נקט רבי אברהם בדרך
הענויים והסגופים, נהג בפרישות קיצונית
ובחומרות יתירות והתבדל מעל החברה, החיים
וצרכיהם. בדרך זו דבק במשך כל שנות חייו
הקצרים.
עם פטירת
אביו המגיד בשנת תקל"ג לא היה רבי אברהם
מסוגל לרשת את מקומו בהנהגת התנועה החסידית
על אף ההערצה הגדולה אליו מאת כל צדיקי הדור.
הוא התיישב בפאסטוב המסוכה לקיוב וחי שם בבדידות
מבלי לראות פני איש. כעבור זמן קצר נפטר בי"ב
בתשרי תקל"ז בהיותו רק בן שלשים ושש. השאיר
בן יחיד, רבי שלום שכנא, אביו של רבי ישראל אבי
שושלת רוזין המפוארת. דברי תורתו נדפסו בספרו
"חסד לאברהם" טשרנוביץ תרי"א.
הצדיק
הצדיק
הוא כליל מכל הדור כמו משה שהיה כליל מס' רבוא, שמכניע
כל המדות ליראה שהיא ראשית ובא למדריגת אי"ן
ובאה השגת אלקות לעולם ונתעלו כל הניצוצות
שיש בד' יסודות ארציות, בד'- לשון דלי"ת שנתגלה
אלופו של עולם ע"ד ישראל מפרנסין כו' וזהו
דור הולך, הצדיק הולך ומכניע כל המדות להש"י
כנ"ל ונמצא באה התגלות האלקות בד' יסודות,
ואז אין מלך בלא עם. וזהו ודור בא ואינו נתבטל
במציאות והארץ לעולם עומדת מפני שהמדות נתעלו
ע"י הצדיק, הניצוצות שבארציות שנקרא עולם
עומדת. אך כשבאה התגלות אלקות ע"י צדיק כנ"ל
אז נתעלו הניצוצית שבארציות והכל הוא ע"י הצדיק
שמכניע כל הו' מדות. אך במה מכניע? בדיבור,
מפני שבדיבור צריך להיות ז' מדות, ונמצא כשהדבר
בתורה ובתפלה ביראה ובאהבה בא' מן המדות אזי
מתעלה המדה ההיא לשלשה וזהו אי"ש על דגל'ו
וגומ', שהצדיק שנקרא איש הוא על דגל"ו פי' שמעלה
המלכות שהיא בדלי"ת. וכיצד הוא מעלה? מפני
שמביא התגלות מג' אבהן מחכמה שהוא י' עם
הג' קוצין ונעשה ל' והכל הוא ע"י צדיק שהוא
ו' וזהו צירוף של דגלו. ובמה הוא מעלה? באותיות
של הדיבור. ובהיות כן יחנו בני ישראל, יבואו
למנוחה ושלימות. וזהו ואני לקחתי את הלויים
מתוך בני ישראל וגו', מפני שמוטל על כל ישראל
שיעלו כל הניצוצות שיש במדריגות התחתונים
ע"י שיביאו השגת אלקות בעולם. אך שאינם במדריגה
זו - אך הצדיק שהות כלול מכל ישראל ונקרא לוי
מפני שדבוק להש"י עושה פעולה זו ומעלה המלכו"ת
שהיא בדלי"ת ודל"ת הוא שני דלתי"ן ונעשה ם' סתומה
שהוא סתום מכל צד, והצדיק פותח המ"מ ומביא לשם
התגלות אלהותו. וזהו פטר רחם שפותח המ"מ ובמה
פותח? במה שמכניע הז' מדות להש"י וזהו ולקחתי
את הלוי"ם; הצדיקים תחת פטרת כל רחם בבני
ישראל, פי' מה שהיה מוטל על כל ישראל יעשו
הלויים. וזהו פי' וידבר ה' אל משה שהיתה השגת
אלקות אל משכי"ל ונעשה מן מדבר סיני שהצדיק
מעלה ניצוצות ממדבר ממקום הקליפות ע"י שמכניע
כל המדות ליראה שהוא ראשית חכמה, ונמצא הוא
בא לחכמה ובינה שהם תרין רעין, וחכמה ובינה
הוא נו"ן יו"ד וזהו סיני שהצדיק הוא ס' כנ"ל,
בא לחכמה ובינה כנ"ל, בא' לחודש השני פי',
שהצדיק מביא השגת אלהות בגבורות, וזהו חודש
שמחדש השני; הוא גבורות, שהוא מדה שניה. ובהיות
כן לצאתם מארץ מצרים פי' מפני שיש התגלות אלהות
בעולם מפני שיצאו כל הניצוצות מארץ מצרים מארציות.
חסד לאברהם במדבר.
הצדיק
מקור החיות
כדי
שהצדיק יעשה מיש אי"ן ויעלה מדות הגשמים לשורשם,
וזהו מה אנוש כי תזכרנו פי' כדי שהצדיק יבא
למדריגת מ"ה ואז יעלה הכל ובהיות כן בא על
ידו חיות לכל העולמות. שם בראשית.
צדיק
יסוד העולם
הצדיק
של כל העולם שנקרא צדיק יסוד עולם, כשהוא מתפלל
אזי מעלה כל העולם. וכן באו"ה [באומות העולם]
יש שבעים אומות נגד ע' נפש לבית יעקב שיונקים
מהם, בכל אומה ואומה יש מדריגות מדרינות, כ"א
קרוב יותר לקדושה. ומי שקרוב יותר מכל אומה
לקדושה כשהוא מעלה כל המדות שלו לקדושה מעלה
כל האומה לקדושה. שם האזינה.
הרואה
שפלות עצמו
הצדיק
רואה בעצמו שהוא שפל מאד ומחמת שרואה שפלות
עצמו נופלת עליו יראה גדולה ועי"ז מיישר דרכיו
ועולה ממדריגה למדריגה. שם וארא.
המשביר
לכל עם הארץ
הצדיק
שיש בו יראת ה' שהוא ראשית חכמה על ידו יתוקן
הכל הוא מושל ביראת אלהים מפני שיש בו יראת
ה', מפני זה הוא מושל ועל ידי היראה בא לחכמה
ואז הוא למעלה מן המדות הוא משביר לכל עם
הארץ והוא מביא התגלות במדריגות התחתונים
ואז נשברים כל הצירופים והקליפות, וזהו
משביר
שהוא שובר לכל עם הארץ פי' הצירופים שהיה
בארציות ומעלה הכל להשם יתברך. שם מקץ.
ההיולי
של עולם
כמו
שא"א להיות נברא מן ביצת אפרוח כ"א בהפסד צורה
כי כל זמן שיש לו צורת ביצה אינו יכול לקבל
עליו צורה אחרת, אלא לאחר שבא למדריגת אי"ן
אז אפשר לקבל צורה אחרת. כך א"א להיות התגלות
בעולם העשיה כ"א ע"י הצדיק שהוא במדריגת
אי"ן דלית ליה מגרמיה כלום, והוא היול"י של עולם,
שע"י באה התגלות לעולם. ואורייתא הוא ג"כ
היולי, כמ"ש בזוהר באורייתא ברא עלמא ובאורייתא
מקיים עלמא, פי' בצירופי אותיות של אורייתא
באה התגלות לעולם וזהו מקיים עלמא והצדיק
מקבל מזה ההיולי. שם תרומה.
ההתקשרות
בצדיקים
התקשרות
היא מדה בפני עצמה גם בלא אותן המדות כגון הנאת
הזיווּגים אשר נתן הבורא באדם ובכל הברואים,
גם הנאת התקשרות הצדיקים בעבודת הבורא כי כשרואים
ויודעים גדולת הבורא ומבינים את גודל האהבה
שצריך לאהוב את הבורא שנתן לנו את התורה
ותרי"ג מצווֹת כדי שיוכל האדם שפל בריה כזה
לעבוד את ממ"ה [מלך מלכי המלכים] אל גדול
ונורא יש להם ג"כ הנאה זו עד שנתקשרה מחשבתו
ביראת הבורא ב"ה ובאהבתו ב"ה. והנה התקשרות
של צדיקים הוא גודל הגדולה של המדה הזו שהוא
בגודל הקדושה, כי את זה לעומת זה וכו', ההתקשרות
שהיא בקדושה הם בכל הנאצלים הקדושים מראש אצילות
עד סוף, אשר כל נאצל ונאצל מתקשר עצמו להשיג
מעט מהבורא ב"ה יותר. ויש במלאכים שמקשרים עצמם
כ"כ עד שיוצאים משכלם ומצירופים שהם נקראים
גופים שלהם עתה ובאים בשכל ובצירופים יותר
גדול כ"כ שבאים בעולם אחר. שם הקדמה.
העלאת
ניצוצות
א
אף בדיבורים
השפלים צריכה להיות איזו מדה מז' מדות הידועות,
אך שנפלו בקליפה. והצדיק ע"י שמכניע כל המדות
להש"י מעלה כל המידות שבמדריגת התחתונים להש"י.
וזהו תחתים שנים ושלישים תעשה, פי' שתעלה כל
המדות להש"י. נח תיקן הכל כאשר צוה ה' ונתעלה
הדיבור וזהו ותרם ה'תיבה' מעל הארץ פי' נתעלה
הדיבור מארציות. ונח היה מעלה כל המדות
לשרשם למקום מנוחה ושלימות שלהם ששם אין דינין
כלל ואז נמתקים בשרשם והרע נופל והניצוצות
נתעלו. שם נח.
ב
כשהצדיק
מעלה ניצוצות בא עי"ז להשגה גדולה ותענוג גדול
והניצוצות הם להצדיק לסוכה כשמקבל תענוג
מהם והוא מביא מדריגות אלקות בארציות. שם לך.
אהבה
ויראה
הקב"ה
ברא עולמות הרבה עד אין מספר עד אין קץ עד אין
תכלית, ובתוכם ברואים הרבה עד אין קץ ועד
אין תכלית, וכן בכל עולם ועולם הכל נברא בתורה
כמא' הזוהר באורייתא ברא קוב"ה עלמא, התורה
נתנה באהבה ויראה; מימינו אש דת למו שיש בו
ימין ואש דת שהוא אהבה של קדושה עילאה. שם לקוטים משיה"ש.
קשוט
עצמך תחילה
לא תשנא
את אחיד בלבבך הוכה תוכיח את אמיתך ולא תשא
עליו חטא ואהבת לרעך כמוך -- פי' כשאדם עומד
להתפלל ובאות לו מחשבות אחרות ותולה באדם
שעומד אצלו ושונא אותו בעד זה לכך אמר הכתוב
לא תשנא א"ת אחיך הם הצירופים שהם מאחיך דהיינו
שאתה תולה באחיך ובשביל זה אתה שונא אותו, אבל
באמת הוא הצדיק והביטול בא ממך. וזהו לא תלין
נבלתו דהיינו שתולה הנבלה על העץ, הוא על
האדם שהוא צדיק באמת אלא הוכח דהיינו שתתלה
הביטול בך ותראה שתהיה צדיק בעצמך ואח"כ תוכיח
את עמיתך, דהיינו שלא תתלה החסרון בו ולא תשא
עליו חטא. ע"ד שאמרו כשהצדיק פוגם חלילה במחשבה
בא לאדם פשוט במעשה, ר"ל וזהו ולא תשא עליו חטא
שלא יבוא לשוגג חלילה רק שתראה ואהבת לרעך
כמוך שלא יוכשל חלילה ממך. שם קדושים.
מדריגות
בענין
מחשבת המן על מרדכי כתיב יעשו עץ גבוה חמשים
אמה ויתלו את מרדכי עליו, פי' כי המן הרע
רצה במחשבתו שיבוא מרדכי הצדיק למדרינת
אי"ן שהוא משער אי"ן ע"ד מ"ט נמסרו למשה חסר א'
- עד ותחסרהו מעט מאלקים - ורצה להביא את מרדכי
בשער הא' שהוא שער הנון מאותם השערים כדי שיתבטל
שם ח"ו ולא יהיה מי להנהיג את הדור. כשיעלה כ"כ
במדריגה עד שיתבטל כדי שיוכל ח"ו שהמדריגות
התחתונים חלילה יפגמו ולא יהיה מי שיתקן אותם.
מרדכי ידע את כל אשר נעשה ושמר עצמו מזה בתורתו
ובתפלתו עד שהביא הגאולה, והביא בלילה שהוא
חשכת הגלות הביא הוא התגלות המאצילה שהוא שמו
הגדול של המאציל בעצמו הביא לחשכת הגלות ושיבר
הגלות הנ"ל עד שנדדה שנת המלך, שהוא אנכי הסתר
אסתיר שהוא הסתרה וחשכות שהיה לפנים ומה
שהוא בחיי אסתר תיקן כשבאה השגת אלופו של עולם
בתוכו ובאה מזה הגאולה ע"י אסתר דוקא באה הגאולת
אחר שבאה אלופו של עולם לשם ע"י התגלות המאציל
העליון נדדה שנת המלך ויאמר נעשה התפארות גדולה.
ויאמר מה נעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו?
כי יש צדיק אשר כל העבודות שלו אינן רק לעשות
נחת רוח ליוצרו וזו מדריגה טובה. אבל יש צדיק
אחר גדול עד שבכל העבודות
שלו מביא חן בכל העולם עד
שהמלך הפץ לעשות לו נחת רוח, וזו מדריגה יותר
עליונה עד שהביא גאולה לעולם ובא למדריגת
"ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות" שהמדריגה
של מלכות היתה לו לבוש והוא בא למדריגה יותר
גדולה כ"כ הביא בתורתו ובתפלתו, כי מדבר התחתון
מזה לא היה אפשרי להביא כי כבר נחתם חלילה.
רק ששיבר חומת ברזל ובא למקום שהוא רק רחמים
גמורים והביא הגאולה. ונדדה שנת המלך ששיבר
את הגזירה כנ"ל ויאמר להביא את ספר הזכרונות
פי' שנתגלה עלמא דדכורא ונכתב שם שהצדיק רצה
בכבודו של המלך לגדל אותו ועורר כ"כ רחמים על
העולם עד שהביא את העולם למדריגה גדולה. והוא
היה צדיק של הדור ובא למדריגה יותר גדולה
דהיינו לחכמה עילאה והוא אוצר חן, ומשמצא חן
בעיני המלך אז אמר המלך מה נעשה יקר וגדולה
באיש אשר המלך חפץ ביקרו, שהוא מדריגה גדולה
אשר המלך חפץ לעשות לו יקר, והשיב יביאו לבוש
אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך פי'
שהוא מדריגת חכמה שהוא למעלה שהוא רצון ראשון
ועולה למעלה עד שרוכב על מדריגות של מלך ובא
אל מדריגת משה שהוא נקרא אצל משה ואנחנו מה
הוא חכמה כ"ח מ"ה, ואצל שאול נקרא משכמו ומעלה
גבוה מכל העם, ואצל מרדכי נקרא וסוס אשר רכב
עליו המלך, הכל מדריגה אחת וכשמצא החן הנ"ל
כתיב ויקראו לפניו דהיינו שהוא מדריגה התחתונה
ממנו. ואצל משה נמי ויקרא אל משה א' זעירא
ובאמת בא למדריגה יותר גדולה ולא שנתבטל חלילה
שלא יוכל להנהיג הדור ח"ו רק שהביא הדור במדריגה
גדולה כ"כ שאפילו יהיה במדריגה יותר גדולה
יוכל להנהיג את הדור והביא גאולה ומזה באה
גאולה שלמה. יהי רצון שנזכה לזה אמן. שם הקדמה.
ב
הישאג
אריה ביער וטרף אין לו היתן כפיר קולו ממעונתו
בלתי אם לכד?. -- הנה ידוע באורייתא ברא קודשא
ב"ה עלמא, והנה אצילות העולמות היה בשביל
שתתגלה המלכות והכל היה בשביל הצדיק, כמ"ש בגמרא
כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה כי הש"י ברא
יש מאי"ן כדי שהצדיק יעשה מיש אי"ן, פי' שהש"י
ברא מה שהיה מתחלה אי"ן נתלבש ונתצמצם ממדריגה
למדריגה עד שנתגשם ונעשה יש, הצדיק מפני יראת
המלכות שיש בו מכניע כל השש מדות להשי"ת וממשיך
את התגלות האלהות במדריגות התחתוניוֹת ואז
'אש לפניו תלך' ואז יתפרדו כל פועלי און.
ותרם כראם קרנ"י פי' כשהקליפות נופלות אז
נתעלה המלכות "קרן ירד" כשזה קם זה נופל, וזהו
שאמר הכתוב הישאג אריה ביער? פי' גבורות התחתונים
שואגים מפני מה וטרף אין לו לצדיק שנקרא ו'
מפני שהצדיק הוציא כל הניצוצות מקליפות ונעשה
שם חושך, ויתן כפי"ר קולו קאי ג"כ על הגבורות
בלתי אם לכד הצדיק את הניצוצות ועלה להש"י;
ה' אלהים דבר מי לא ינבא? פי' שבקדושה החסדים
והגבורות הכל חדא הוא, שאף הגבורות ג"כ חסדים
כמש"ה וקמץ הכהן, שאף הקימוץ הוא כהן חסד,
ולכך כתיב ה' אלקים, פי' כשבאה התגלות בצירופים
מי לא ינבא פי' בודאי צריך להתגלות יותר כל
זה הוא כשהצדיק במעלה העליונה ובתקפו ואז נתעלה
ג"כ המלכות כמש"ה ומלכותו בכל משלה, פי' המלכות
מושלת בשביל הצדיק הנקרא "בכל" אבל לפעמים
ירד הצדיק וז"שה וזרח השמש פי' הצדיק שנקרא
שמש זורח בתקפו ואח"כ ובא השמש שירד ממדריגתו
למדריגה התחתונה מפני מה? מפני שאל מקומו שואף
זורח, שצריך להעלות ניצוצות ולבוא למדריגה
יותר גדולה ועליונה. מפני זה הוצרכה להיות
מכירת יוסף. שאם לא היה כך לא היתה יכולה להיות
גאולת מצרים. ע"כ הוצרך לבוא תחילה הצדיק במדריגה
התחתונה והשכינה היתה ג"כ עמו כמש"ה ויהי ה'
את יוסף והכל כדי לעשות שביל שתוכל להיות אח"כ
התגלות אלהות. ע"כ הוצרך יוסף לבוא לבור
לעשות שם שביל שיוכל להיות אח"כ מכות בכורות
שהיה מבכור פרעה עד בכור השבי אשר בבית הבור.
לפי שהצדיק ירד ממדריגתו הוצרכה המלכות
ג"כ לירד לכך וירד יהודה מאת אחיו לפי שהוצרך
לצאת ממנו מלכות בית דוד, ואין אדם נמנה פרנס
על הציבור אלא א"כ קופה של שרצים וכו' פי' שצריך
ליתן תחילה כל המדריגות, לכך וירד יהודה לתקן
הכל ולבוא אח"כ למדריגה יותר עליונה. לכך כתיב
ושמו חירה לשון חירות להוציא כל הניצוצות לחירות.
שם וישב.
המלאך
פעם
אחת היה הצדיק רבי ישראל מריזין מדבר על החומרא
של פסח אמר מלאך יכול להחמיר אבל אדם היאך
יכול להחמיר? זקני רבי אברהם איה מחמיר
ביותר. ומצות מצוה לקח המגיד אצלו כי הוא היה
יודע שמחמיר ביותר. ועוד סיפר פעם כיסה עצמו
רבי זוסיה בגלגל בחורף ובאה עליו יראת המלאכים
ולא היה יכול לסבול אותה ובקש מהקב"ה שיסיר
מעליו היראה זה היה ברבי זוסיה. אבל זקני שהיה
מלאך בעצמו לא הוצרך לזה כי אכילה שלו היה
מעת לעת מעור של בר-יונה ואדם אי אפשר לו לחיות
מאכילה כזה. עירין קדישין.
הצדיק
רבי יצחק מראדזיוויל בשמעו את שם המלאך רצה
לראותו ולהתבונן במעשיו. בא אליו בערב תשעה
באב ושניהם הוא והמלאך הלכו לבית הכנסת להגיד
קינות, כולם ישבו על הארץ והחזן התחיל "איכה"
ומיד הכניס ראשו בין ברכיו וידום. החזן סיים
את הקינות כל הקהל הלך לביתו ורבי אברהם
נשאר על מקומו וראשו בין ברכיו רבי יצחק חיכה
לו בבית הכנסת עד אחר חצות הלילה ושבלאכסניה
בבוקר השכים רבי יצחק לבוא לביה"כ ונבהל לראותו
יושב ראשו כפוף ומתאבל על חורבן ירושלים. כך
ישב כל היום מערב עד ערב. אמר אח"כ רבי יצחק
לא לחינם קוראים אותו בשם מלאך, לית דין
בר נש. כי אם מלאך . דור דעה.